ניתן לסווג את יצרני הקרח לסוגים מסחריים, ביתיים ותעשייתיים.
ניתן לסווג את יצרני הקרח לפי צורת קרח: קרח גרגירי (בצורת גליל, קובייה, חצי סהר), קרח פתיתי שלג, קרח פתיתי, קרח צלחת, קרח צינור, והקרח הכדורי החדש שפותח.
קרח גלולה מסווג עוד יותר לפי שיטת הייצור שלו: סוג-תרסיס, סוג-זרימת מים- וסוג טבילה-.
קרח גלילי מיוצר בדרך כלל בשיטת ריסוס-. שיטה זו מביאה לנקודת הקפאה נמוכה, המגיעה מתחת ל--20 מעלות. שטח המגע הקטן בין משטחים גליליים מונע גושים, מה שהופך אותו נוח לשימוש. קוביות קרח גליליות קשות, קרות וצלולות, מה שהופך אותן למתאימות לקירור אלכוהול. קצב ההיתוך האיטי יותר מונע דילול ושומר על טעם הרוח. החיסרון של יצרני קרח גליליים הוא יעילות ייצור הקרח הנמוכה יחסית שלהם; הם משמשים בדרך כלל בייצורי קרח קטנים בסגנון בר.
לקרח פתיתים יש טווח טמפרטורות של -6 מעלות עד -12 מעלות, מה שהופך אותו לאידיאלי לקירור עיבוד תעשייתי ולהובלת מוצרים מתכלים. יצרני קרח בקנה מידה גדול משמשים בדרך כלל לתצוגות של פירות ים באזורי מזון טריים בסופרמרקט. הם משמשים גם במפעלי מלט, מפעלים כימיים, מפעלי עיבוד בשר ודיג ימי.
ניתן לסווג את שיטות הקירור כ: מייצרי קרח מקוררים- במים ויצרני קרח מקוררים{{1} באוויר.
